עורך דין גירושין שרונה מאיר בן זאב

מעבר לעניינים המסובכים של חלוקת רכוש, ומשמורת על הילדים, מה לגבי בובי?? אצל איזה מבני הזוג הוא נשאר? האם יש מעין משמורת משותפת? שעות ביקור קבועות? אולי בכלל צריך לשאול את בובי מהי דעתו המלומדת בעניין?

 

עו"ד גירושין ומשפחה שרונה מאיר בן זאב עם מדריך מפורט בנושא משמורת משותפת על כלב לזוגות אוהבי בעלי חיים.

 

בית המשפט לענייני משפחה ניסה להסדיר את הנושא. להלן תקציר שני פסקי דין חשובים בנושא:

 

בפסק הדין של כב' השופט שאול שוחט, בו הוא דן בתביעה לקביעת הסדרי ראיה (ביקור בשעות וימים קבועים מראש) הנוגעים לבעלי חיים, מדובר בשני בני זוג שאספו לביתם כלבה, לה קראו שיינה, וחתולה שזכתה לשם ג'ין אייר. שתיהן סבלו מבעיות רפואיות קשות, ובני הזוג טיפלו בהן בחום ובאהבה, משל היו ילידיהם, ובתוך כך, נקשרו אליהן רגשית. לאחר זמן מה, נפרדו בני הזוג.

שנתיים לאחר שהזוג נפרד, בן הזוג הגיש תביעה כנגד בת הזוג בה עתר למשמורת משותפת בשיינה ובג'ין אייר, לפיה מחצית הזמן הן ישהו במחיצתו, ולחילופין שאחד מבעלי החיים יעבור לחזקתו.

 

למציאת הפתרון בנושאה משמורת משותפת, נשאלת השאלה האם יש להתייחס לבעלי חיים כרכוש?

 

כב' השופט שוחט (תמ"ש 32405/01) התייחס לכך שקיימים חוקים, המטילים עלינו, בני האדם, חובות מוסריים כלפי בעלי חיים, שבהם ההתייחסות לבעלי חיים בעניינים מסוימים הינה כאל יצורים חיים בעלי רוח ונשמה, ואף ניתנת להם הגנה. משכך, קובע כב' השופט שוחט, ראוי שנקודת המוצא לא תהא בהתייחסות לג'ין אייר ולשיינה כאל חפצים, אלא כאל יצורים חיים ובעלי נשמה, יחד עם זאת, כב' השופט מבהיר מיד כי אין הכוונה בדברים אלה להשוות בין בני אדם לבעלי חיים.

  

מהי ההתייחסות לנושא בעולם המערבי ומה אומר המשפט העברי?

 

ביהמ"ש בחן את סוגיית התייחסותו של המחוקק האמריקני למעמדם של בעלי החיים – האם כקניין או כבעלי מעמד אישי. במסגרת פסק דינו, כב' השופט שוחט מפרט את המשפט המשווה בסוגיה זו, ומגיע למסקנה, שהמשפט המערבי המודרני משתייך אף הוא לזרם ההולך וגובר במשפט האמריקאי, אשר מתייחס לבעלי החיים, ובמיוחד לחיות הבית, לא כאל חפצים, אלא כאל יצורים חיים, בעלי נשמה ורגש, כמעין תחליף אפשרי למשפחה.                                                                                                                                        

המשפט העברי הוא מהראשונים שהנהיגו חוקים שעניינם צער בעלי-חיים, עוד במחצית הראשונה של האלף הראשון לפנה"ס. כבר בספר בראשית, כאשר ניתן לנוח ולבניו היתר לאכול בשר, הם מצטווים : "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" (בראשית ט, ד). מצוות נוספות אנו מוצאים בספר דברים: מצוות שילוח הקן - לפיה יש לשלח את האם טרם לקיחת אפרוחיה מן הקן, על מנת שלא תצטער (דברים כב, ו-ז) ו"לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו" (דברים כב, י). מצוות אחרות שבתורה, כגון "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג, יט; שמות לד, כו; דברים יד, כא) ניתנות אף הן לפירוש כנוגעות לצער בעלי-חיים.

 

מה קבע מומחה שמונה ע"י ביהמ"ש, ומה קבע ביהמ"ש?

 

השופט מינה כמומחה מטעם בית המשפט , שביסס את חוות דעתו על עיקרון "טובת בעלי החיים", ותוך התעלמות מהצער או הסבל שייגרם למי מהצדדים שלא יוכל להחזיק בהם. המומחה קבע שיש להשאיר את שיינה וגי'ן אייר אצל הנתבעת, לקבוע הסדרי ביקור בין הנתבע לכלבה, ולא הסכים למשמורת משותפת.

 

שני בני הזוג נחלקו לגבי המלצת הסדרי הראיה. ביהמ"ש קבע כי אינו מקבל את המלצה זו, בין היתר, מאחר כי נראה, שהתובע מתעקש לקבל את אחד מבעלי החיים כמעין דרך לשמור על קשר עם הנתבעת. השופט קבע שהתרת המפגשים או משמורת משותפת תיצור כר נוח לחיכוכים ולמריבות. בפרט במצב בו לא הוכח שהמפגשים הללו נחוצים לשלמותם הנפשית של בעלי החיים, שממילא לא כל כך קשורים לנתבע, ולפיכך דחה את התביעה.

 

מקרה שני: למי הזכות הקניינית/רכושית על חיית המחמד?

 

בפסק דין מאוחר יותר, שבו בן זוג תבע בעזרת עו"ד גירושין את בת זוגו לשעבר למשמורת והסדרי ראיה (תמ"ש 24585-11-09), כב' השופט אריה נאמן התייחס לפסק דינו של כב' השופט שוחט ולמשפט העברי, וקבע שאמנם בעל החיים אינו חפץ, מאחר וקיימים כלפיו זכויות וחובות, אבל משם עד לקביעה שאדם ובעל חיים הם אותו הדבר, ולשניהם אותו הדין, הדרך ארוכה. כב' השופט קבע, כי יסודה של התביעה הינו בהכרעת הסוגיה המשפטית-קניינית בעניין הבעלות על הכלבה, אם המסקנה תהיה שהכלבה שייכת אך ורק לנתבעת, ואין לתובע כל זכות קניינית בה, ממילא אין לו כל זכות בכלבה, ולא זכות אחרת ל'משמורת והסדרי ראייה'.

 

האם זה משנה לעניין משמורת משותפת האם בני הזוג היו ידועים בציבור בעת אימוץ חיית המחמד?

 

מדובר בזוג שחיו ביחד, ללא נישואין, ואם היו מוגדרים כידועים בציבור, אז קל יותר היה להוכיח שיש ביניהם שיתוף כללי, שכולל גם את הכלבה. אם מוכח שיתוף כללי, הצד שטוען שהכלבה צריכה להיות מוחרגת מהשותפות הכללית, חובת ההוכחה היא עליו. כך שבמקרים מסוימים, זו  עשויה להיות שאלה משמעותית. במקרה הזה התובע עצמו הצהיר מפורשות, שבשנתיים-שלוש שהוא והנתבעת חיו יחדיו לא היה ביניהם כל שיתוף רכושי וכללי, ולמעשה השיתוף היחידי ביניהם, לטענתו, היה בכלבה בלבד. כלומר, במקרה הזה אין סיבה להתייחס לשאלה האם הם ידועים בציבור, ולפיכך, נטל ההוכחה הוא על התובע להוכיח שיתוף ספציפי בכלבה.

 

איך ניתן להוכיח שהכלבה שייכת לתובע ולנתבעת במשותף?

 

 ביהמ"ש מציע שתי אפשרויות: א.: שהכלבה הייתה משותפת לצדדים מלכתחילה; ב.: שהכלבה הייתה אמנם רק בבעלות הנתבעת, אך בהמשך היא התכוונה/הסכימה לשתף בבעלות גם את התובע.

 

בכל מקרה, נטל ההוכחה, כאמור, הוא על התובע. באותו המקרה, ביהמ"ש הגיע למסקנה שהתובע לא הצליח להוכיח זאת, וקבע שאהבתו העצומה של התובע לכלבה - לכשעצמה בלבד - איננה מקנה לו זכויות קנייניות בה, ולא השתכנע לאור הראיות, כי הכלבה אומצה ככלבה משותפת, ו/או שהייתה כוונה לצדדים לנהוג בה שיתוף ספציפי, וזאת מ-3 סיבות:

 

האחת - רישום הבעלות על הכלבה - הכלבה נרשמה על שם הנתבעת, והוכח שלא היה מדובר בעניין טכני בלבד, אלא שהתובע לא רצה לשאת באחריות הנגזרת מכך.

 

השניה - החזקה בפועל של הכלבה. כמעט מרגע הפרידה הכלבה הייתה בדירתה של הנתבעת, ללא קביעת הסדרי ביקור (לעומת התקופה הקצרה שהכלבה הייתה אצל התובע, אז כן נקבעו הסדרי ביקור ברורים) מה שבסופו של דבר מעיד, למרות אהבתם של שני בני הזוג לכלבה, שרק הנתבעת התנהגה כבעלת הכלבה.

 

השלישית - השיהוי: שנה וחצי חלפו מיום הפרידה לבין הגשת התביעה לגבי הכלבה. השופט נאמן העדיף את גרסתה של האישה, לפיה התובע ביקר את הכלבה רק על מנת לשמור על קשר כלשהו עם התובעת.

 

כב' השופט קבע שהתובע לא הצליח להוכיח בעלות על הכלבה, ולא הצליח להוכיח כוונת שיתוף בכלבה, ולפיכך, דחה את התביעה, לא פסק משמורת משותפת, וחייב את התובע בהוצאות משפט.

 

אז מה ניתן לעשות?

 

אם תפנו לבית המשפט שיחליט עבורכם למי מבינכם בעל החיים שלכם שייך, בית המשפט יבחן כל מקרה לגופו, ובכל מקרה יתייחס לחיית המחמד אמנם לא כאל בן אדם, אך גם לא כאל חפץ. ביהמ"ש ינסה להבין קניינית למי שייכת חיית המחמד, תוך התחשבות בטובת חיית המחמד.

 

אם המטרה שלכם היא לפגוע בבן הזוג השני באמצעות חיית המחמד, או כל פעולה חסרת תום לב תוך שימוש בחיית המחמד, ובית המשפט יגלה זאת, הוא ייטה לדחות את התביעה.

 

קחו בחשבון, שכפי שניתן לראות משני פסקי הדין הנ"ל, פשוט זה לא הולך להיות: ייתכן ותידרש חוות דעה של מומחה, איסוף ראיות, ייצוג ע"י עורכת דין גירושין ומשפחה, עוגמת נפש לכם, והכי חשוב... לחיית המחמד שלכם!

 

כשאתם מוציאים רישיון החזקת כלב,עניין שבכל מקרה יש לדאוג לו, עשו את זה על שם מי שאתם חושבים שבעל החיים שייך לו יותר, ואפילו על שם שניכם.

 

אם אתם באמת אוהבים את בעל החיים שלכם, ורוצים לחסוך הוצאות משפטיות וכאבי ראש מיותרים בעתיד, סכמו בינכם מראש בכתב מה יהיה איתו למקרה שתיפרדו, או אפילו תבקשו להוסיף סעיף שקובע משמורת משותפת, לדוגמא, אם אתם עורכים הסכם ממון אצל עורכת דין גירושין.